סיוע למעסיקים באיוש קציני בטיחות  |  13ֵ% פחות הרוגים בתאונות דרכים בשנת 2018 בהשוואה ל-2017  |  נוהל 14 (מידע תעבורתי על נהגים) כפי שהוא היום, הוא בעיקר עול ואינו עונה על הדרישות  |  משתדרגים - מעתה, איגוד קציני הבטיחות בתעבורה גם ב"פייסבוק"  |  362 הרוגים בשנת 2017, 4% פחות מאשר בשנת 2016  |  


             
_________
 






 








        
 
התייחסות הציבור החרדי לבטיחות בדרכים
דף הבית >> כתבות ומאמרים >> התייחסות הציבור החרדי לבטיחות בדרכים
ממצאי מחקר ראשון מסוגו הבודק את התנהגותו ויחסו של הציבור החרדי לסוגיות הקשורות לבטיחות בדרכים 
הובא לפרסום ע"י הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נהיגה במגזר החרדי נחשבת ללא רצויה ובשל כך בחורי ישיבה נוהגים מבלי שצברו ניסיון בנהיגה ואף ללא רישיון נהיגה.
כך עולה ממחקר ראשוני מסוגו הבודק את התנהגותו ויחסו של הציבור החרדי לסוגיות הקשורות לבטיחות בדרכים. 

היפגעות בתאונות דרכים הינה אחת התופעות החברתיות הקשות של זמננו ומאמצים רבים מושקעים בניסיון למצוא דרכים להעלאת הבטיחות של משתמשי הדרך. אולם, בעוד שנערכו מחקרים הנעשים באוכלוסיה הכללית בנושא בטיחות בדרכים, לא נמצא כמעט אף מחקר שהתרכז בחקר הסוגיה הזו במגזר החרדי. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לעמוד על המאפיינים הייחודיים של האוכלוסייה החרדית. 
במחקר נעשה שימוש בשיטות מחקר איכותניות וכמותיות, שכללו ראיון פנים אל פנים של 59 איש ושאלוני דיווח עצמי שהועברו בקרב 518 נבדקים. להלן מוצגים הממצאים העיקרים העולים מהמחקר:

נהיגת בחורי ישיבות 
עולם הישיבות בחברה החרדית אוסר באופן פורמאלי הוצאת רישיון נהיגה ונהיגה בכלל של בחורים לומדים. למרות האיסור, אנו עדים לכך שיש בפועל תופעה של הוצאת רישיון בקרב בחורי ישיבה. לצד זה, קיימת גם תופעה של בחורים הנוהגים ללא רישיון. המחיר החברתי שבחור ישיבה עלול לשלם על הוצאת הרישיון אינו מסתכם בסילוקו מהישיבה. הדבר יכול לפגוע בשמו הטוב ולפיכך באפשרויות השידוך שלו. אי לכך, נהיגה בקרב בחורי ישיבה מלווה במתח תמידי. בנוסף למתח החברתי שעשוי לפגוע באיכות הנהיגה, קיימים גם סיכונים ממשיים נוספים בנהיגתם של בחורי ישיבה: המשפחה אינה שותפה לעניין, ולכן בד"כ אין לנהגים הצעירים מלווה; מספר ההזדמנויות לנהוג הינו מוגבל ביותר והם אינם צוברים ניסיון בנהיגה; כאשר הם נוהגים, בד"כ זה מתרחש עם חברים נוספים ברכב, לשם טיול, הנאה ושחרור. השילוב של חוסר הניסיון, האדרנלין והרצון ליטול סיכונים המאפיינים את הגיל, הלחץ החברתי והעובדה שהבחור ממילא עבר על המקובל בחברה שלו (דהיינו כבר עשה צעד ראשון ומשמעותי ביותר לעבר הסתכנות), מולידים פעמים רבות נהיגה מסוכנת. בהתאם לממצאים אלו, נמצא במחקר הכמותי כי בחורי הישיבה מתאפיינים יותר בסגנון נהיגה מסתכן וחסר אחריות, הם מוכנים יותר ליטול סיכונים בנהיגה, הם מבצעים עבירות תנועה בתדירות גבוהה יותר, מעורבים יותר בתאונות דרכים וכן נמצאים יותר אשמים בגרימה לתאונות אלו, מאשר קבוצות גיל אחרות.

בראיונות שנערכו עם מובילי הדעה במגזר, מתבררת הכחשה של התופעה של נהיגת בחורי ישיבה והתייחסות אליה כאל תופעה חריגה ביותר. עם זאת, בחורי הישיבה שרואיינו במחקר תיארו תופעה בהיקף משמעותי.

נשים
נהיגת נשים איננה מקובלת במגזר החרדי, עם זאת קיימת תופעה של נשים חרדיות נוהגות. ההחלטה של נשים לנהוג מקבלת בדרך כלל אישור מהרב וכמובן מגובה באישור הבעל. המחירים החברתיים להוצאת רישיון נהיגה בקרב נשים הינם רבים ובאים לידי ביטוי בסנקציות חברתיות (מעמד בקהילה שנפגע וחיצי ביקורת הניכרים אף במבטים של ההולכים והשבים) וכן בסנקציות ממשיות כמו קושי בשידוך הילדים של האישה הנוהגת (במיוחד כשמדובר במועמדת עצמה לשידוך), קושי בקבלת ילדים למוסדות חינוך מסוימים (סמינרים או תלמודי תורה), וכן אי קבלת האישה הנוהגת לתפקידים מסוימים (כגון הוראה). על אף המתח המלווה לנהיגת הנשים בשל המחירים החברתיים הכרוכים במעשה, מאחר ונשים נוהגות בשלב בחיים בו הן בד"כ נשואות ואמהות וכן ככל הנראה בשל הבדלי מגדר, נהיגת נשים איננה נחשבת לנהיגה מסוכנת. כך עולה גם מהמחקר הכמותי אשר מצא כי נשים מאופיינות בסגנון נהיגה זהיר וסבלני יותר מהגברים.

התקני ריסון
שמירה על כללי הבטיחות בכל הנוגע לחגירת ילדים ושימוש במושבי בטיחות מהווה נושא בעייתי בחברה החרדית. נראה כי הסיבות המרכזיות לכך הינם המודעות הנמוכה יחסית לחוקים ולמשמעותם הבטיחותית וכן קושי כלכלי ולוגיסטי בהקפדה על הכללים בשל ריבוי הילדים. רק שליש ציינו בהחלטיות כי בשום אופן לא יוותרו על השארת הילד בכסא הבטיחות בזמן הנסיעה ורק 40% מההורים ציינו בוודאות כי המכונית לא תזוז מבלי שכל הילדים יהיו חגורים בה. רוב ההורים טענו כי במידה זו או אחרת לפעמים צריך לוותר לילד על ישיבה במושב בטיחות ברכב ודיווחו כי מתרחשים מצבים בהם בנסיעה באזור הבית הילדים אינם חגורים. כשליש מן המשיבים ציינו כי לא ניתן לחגור את כל הילדים מאחר ואין מספיק חגורות בטיחות ביחס למספר הילדים ברכב.

הולכי רגל
הולכי הרגל החרדים מציינים פעמים רבות תחושת חוסר בטחון בכביש בשל התנהגות הנהגים. לדבריהם לעיתים קיימת נהיגה פרועה, חוסר תשומת לב וחוסר התחשבות מספקת. במחקר הכמותי דיווחו כשמונים אחוזים מהולכי הרגל כי לעיתים הם מופתעים מהגעת רכב במהירות בשעה שסברו שניתן לחצות את הכביש בבטחה. הנהגים עצמם מציינים במורת רוח את חוסר המודעות של הולכי הרגל לזהירות בכביש, ואף מדברים על זלזול והתפרצות לכביש מצד הולכי הרגל, המולידה חווית נהיגה לחוצה וכאוטית בשכונות החרדיות. המחקר הכמותי מאושש זאת, כך למשל, בבדיקת התנהלות הולכי הרגל עולה כי כשמונים וחמישה אחוזים מהם דיווחו כי במידה זו או אחרת הם יחצו בין מכוניות חונות גם כאשר בקרבת מקום מעבר חצייה בטוח יותר וכשישים אחוז דיווחו כי במידה זו או אחרת הם יחצו גם כאשר יש מרחק קטן בין מכונית שעברה לבין זו שאחריה.

חוקים ואכיפה
אנו מוצאים כי יחס הציבור החרדי לחוקי התנועה הינו מורכב. מחד, הציבור החרדי מורגל בשמירה על חוקים (חוקי התורה); מאידך, ניכר יחס אמביוולנטי כלפי חוקי המדינה. לכאורה, חוקי התחבורה היו אמורים להיתפס כעולים בקנה אחד עם אחד הציוויים החשובים ביותר של האדם החרדי: "ונשמרתם לנפשותיכם". אי לכך, יכולנו לצפות לשמירה קפדנית על חוקי התחבורה. אולם, במציאות, אנו עדים לכך שחלק רב מהמרואיינים אינם תופסים חוקים אלה כמגנים עליהם ולעיתים אף חווים אותם כמקשים ומיותרים. מהמחקר עולה כי החוק אינו נשמר פעמים רבות בשל חוסר הזדהות עם הצורך שבו או בשל קשיים טכניים.  כך למשל, אחד מהחוקים, אשר אינו נשמר פעמים רבות, הוא חגירת חגורות בטיחות ושימוש במושבי בטיחות לילדים. לעתים מדובר במשפחות ברוכות ילדים, אשר מתקשות לשמור על החוק בשל מספר נוסעים גבוה ממספר המושבים ברכב. אולם, לא תמיד הבעיות הן טכניות. פעמים רבות עלה במחקר חוסר מודעות לחוק או לחוסר הבנה כי הקפדה עליו עשויה להציל חיים. חוק נוסף אשר כמעט ואינו נשמר הוא חוק הליווי. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שפעמים רבות הוצאת הרישיון נעשית בהסתר. בנוסף, לעיתים להורים אין רישיון נהיגה, או שהם אינם מחזיקים ברכב. עבירה נוספת נפוצה בציבור החרדי ונתפסת כנורמטיבית, הינה הסעת אנשים מעבר למותר ברכב. ביצוע עבירה זו מוסבר בדרך כלל ברצון לסייע לזולת, אולם מעיד על חוסר הבנה בדבר הסכנה הטמונה בכך.

מובילי הדעה
מובילי הדעה, בהיותם פעילים חברתיים, קשובים מאוד הן לציבור והן לקולה של המנהיגות הרוחנית והקהילתית. מובלי הדעה ציינו כי זהירות בדרכים ונהיגה אינם עומדים על סדר היום של הרבנים וראשי הקהילה, והמודעות והעיסוק בנושא מופיעים בד"כ כתגובה לאסונות. הם הדגישו את הבעייתיות הקיימת בשיח על נושאים אלו: הקדשת זמן לכך במסגרות חינוך, הווה אומר ביטול זמן לימוד תורה. נושאים הקשורים לזהירות בדרכים נחשבים לנושאים בענייני חולין ולכן אין להקדיש להם זמן ולבטל לימודי קודש עבורם. בנוסף לכך, דיבור על נושא הנהיגה כמוהו כמתן לגיטימציה לנושא אשר לחברה החרדית יש מניעים רבים להשאירו כתופעה שאיננה מקובלת. מובילי הדעה היו אמביוולנטיים כלפי הרצון להתייחס לנושאים הקשורים בנהיגה. מחד קיים איסור בנושא אותו הם רוצים לשמר מתוך מניעים רבים (צניעות, שמירה מסטייה מלימוד תורה ועוד) ומאידך הכרה בכך שתופעת הנהיגה קיימת ויש חשיבות לקידום הזהירות ושמירת ערך החיים. הם ציינו כי על אף הקשיים בהעלאת המודעות ובעשייה המקדמת את הזהירות בדרכים, יש לכך חשיבות רבה וחלקם אף הביעו נכונות אישית לסייע.

 

 


 



 

 
 


להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 



  חזור למעלה כל הזכויות שמורות לאיגוד קציני בטיחות מקצועיים בתעבורה   טל: 03-6390149   פקס: 03-6872214
 
לייבסיטי - בניית אתרים